חיה בשטעטל

בכמה השעון? | 23 אוקטובר, 2007

היום את בת 26 ואת רוצה שעון בר מצווה. שעון קאסיו, הכי פשוט מפלסטיק, יש מנורה בצד, תלחצי, האור נדלק. גם את. השנים עוברות. האור עדיין נדלק. ממה? מהכול. וזה מה שחשוב. האור.

בתחנה המרכזית, אני מבטיחה לאדון שאחזור לקנות את השעון, אני רק עושה סיבוב. בטח תחזרי, הוא אומר, כמו שאבא שלי חזר, חיכיתי לו שנים.
אל תגיד ככה, אני אומרת לו ונועצת שיניים עצובות בשפה. אנשים…
פולטים את הכאב שלהם החוצה, ונסוגים בלי דעת. בלי לאמוד את עצמם. ככה זה בתחנה המרכזית. ביום ההולדת שלי. והשעון.

ברחוב רבי עקיבא, אשה שחורה בבגדים אפריקאים מתקדמת לעברי. היא נושאת מנשא לראשה ועליו מונח צג מחשב גדול. אני פערתי את הפה והיא חייכה. אל תאמינו. אבל זה המחזה הכי מדהים שראיתי בגיל 26. דמות, אמירה נוקבת, מעברים. פשוט כתבה את עצמה, בהליכה.

חזרתי לאדון, אז בכמה השעון? כמה שכתוב, הוא מביט בי כאילו ראה אותי בפעם הראשונה, שכח אותי. אני דווקא חזרתי, רציתי לומר. יש לי רק את השטר הזה. נופפתי. הוא הביט בי בחוסר משמעות, והנהן.

מודעות פרסומת

14 תגובות »

  1. יום הולדת שמח !!!!
    —-
    | |
    —-

    אביטל: הו:) תודה רבה, הודעה ראשונה בבלוג

    תגובה של שי הלזבנד — 23 אוקטובר, 2007 @ 4:58 am

  2. סוחרים הם עם תמוה. זה היה אינטנס (כרגיל).

    מי אוהב את בוביבת? אמא ואבא.
    מי אוהב את בוביבת? סבתא וסבא.
    מי אוהב את בוביבת? אני, אתה ואת!
    כל העולם כמעט, אוהב את בובי בת.

    מזל טוב בובי בו!
    בריאות, א(ע)ושר, אהבה.
    כל מה שרצוי ואינו, כל מה שרצוי ומצוי.

    ברוכה הבאה לגיל הבשל :).

    אוהבת הכי בעולם, אני 🙂 :-*

    אביטל: מה נותר לומר, גם אני

    תגובה של katomi — 23 אוקטובר, 2007 @ 7:37 am

  3. מזל טוב!
    וכרגיל הכתיבה שלך פשוט מהפנטת.

    אביטל: איזה כיף!

    תגובה של אור רכס — 23 אוקטובר, 2007 @ 7:41 am

  4. מצטרפת לברכות ליום ההולדת! מברכת אותך שתרבי בכתיבה המרתקת שלך, ושיהיה מה שאת רוצה פחות או יותר.

    אביטל: איזה כיף!

    תגובה של benziv — 23 אוקטובר, 2007 @ 8:25 am

  5. ילדת יומולדת,
    מזל טוב ברכות ברכות עד אינסוף.
    הפלאת לכתוב .אז מה את אומרת לנו? שנמשיך לקחת ברצינות כ"כ תהומית את החיים שלנו?! או שננסה "להעביר" ולהנות יותר…
    בכל מקרה, המשיכי לדבוק במשימה ונצפה להצלחה.
    אוהבת

    אביטל: איזו שאלה, ברצינות תהומית! מזל טוב גם לך🙂

    תגובה של אמאדונה — 23 אוקטובר, 2007 @ 9:17 am

  6. אח אח…, שעון קאסיו. שלי הסתבך ברגלי אימי שחפשה מציאות אחרי הסופה היומית בכינרת. היא לא הייתה לוקחת אותו אם הייתה רואה שזה בסך הכל שעון קאסיו פשוט אבל מכיוון שחשבה שזה גורמט טרחה לצלול לעומק ולחלצו ואז כבר יש לו ערך. ואני שאוהב דברים שעובדים לובש אותו עד היום, כבר עשרים וארבע שנים וכמו כל דבר טוב גם סופו מתקרב ובא. הכפתור שמדליק את האור הוא הכפתור היחיד שעדיין עובד ואת השעה אפשר לקרוא רק אם לא קר (שכן אז רואים במקום רק אדים וטיפות) ןכך יצא שבקשתי שעון חדש למתנת יום הולדת – עוד לא קיבלתי אותו אבל בלב אני יודע שלו יהיה לי עוד שעון כזה.

    מזל טוב!

    ציקלופ

    תגובה של ציקלופ — 23 אוקטובר, 2007 @ 11:59 am

  7. מזל טוב ורק טוב, סומכת עליכם שחגגתם כראוי ולא רק בתחנה המרכזית.

    ולפוסט

    -פולטים את הכאב שלהם החוצה, ונסוגים בלי דעת.-
    מדהים. תפס אותי.

    תגובה של ג'יין — 23 אוקטובר, 2007 @ 6:56 pm

  8. היום היא בת 26. אולי אקנה לה 200 גרם קאשיו. הכי פשוט. הציפייה לטעם המלוח, רגע לפני שהיא נועצת שיניים באגוז הראשון, תדליק בה אור. לא משנה כמה שנים עוברות. האור אצלה תמיד נדלק.

    אני זוכר איך פגשתי אותה בחנות הספרים שליד האוניברסיטה כשהיא מהלכת בין המדפים וסוחבת לפחות 20 ספרי שירה ותיאטרון. אמירה נוקבת, מעברים. פשוט כתבה את עצמה, בהליכה.

    בובי-התגעגעתי לכתיבה שלך. יום הולדת שמח !!
    החורף בדרך – תכיני לנו עוד כמה פוסטים יפים להתחמם לצדם עם קערת מרק עוף מכובס.
    היהודי הנודד.

    תגובה של hayehudu hanoded — 23 אוקטובר, 2007 @ 9:23 pm

  9. אין זו בושה כלל לטעות בחצילים.
    הוא התכוון הרי לתהות, בין עציצים למצילים.
    חוף מציצים ללא גבולות, הוא ידע בצעירותו.
    הם קראו לו בשמו, אך לא בשם שקיבל מאמו.
    צלילות וחדות היה מציג לילות לימים.
    צעירים צעירות הביטו בו כחולמים.
    ועל כן כה נחמץ
    כששוכב ונמחץ
    בין עיתונים קלילים
    ושלל חצילים.

    תגובה של ברקוביץ — 8 ינואר, 2008 @ 4:02 am

  10. כלל האוכלוסיה לא הכילה את הרוסיה הזו.
    כלל וכלל לא. היא עלתה בהיותה צעירה, אך לא מספיק בכדי לאבד את רסיסי המבטא.
    שאלה ושאלה ולא קיבלה תשובתה.
    בין ציר לפינת רחוב אספה זכרונות, כאבים ודמעות.
    אולגה, או אלה, כך קראו לה בשגגה.
    שמה היה אביטל, כלל וכלל.

    תגובה של ברקוביץ — 8 ינואר, 2008 @ 4:09 am

  11. סאב-MEAT כה-מנט
    ריח של מנטה ובשר בקר
    בוקר קשה לכל הדעות
    טובות ורעות, זקנות וצעירות
    זבובים במדבר, בבקעת הסיירים
    לעולם יזמזמו את אותם השירים
    I'm so far away from home…"
    "…And I miss my baby so

    תגובה של ברקוביץ — 8 ינואר, 2008 @ 4:23 am

  12. מישהו ער בשעות לא שעות
    מזמזם זמזומים
    מחביא שמות

    אבל גם פה וגם שם
    תמיד משהו מסגיר
    קשה להסתיר
    את הבלתי רגיל

    תגובה של avital globerman — 8 ינואר, 2008 @ 6:22 am

  13. סיניוראס א סיניוריטאס
    פורפאבור
    חתונות ושלבים
    בסולם
    בלי סולם
    בלי שלבים
    ומה שנותר
    כאבים

    תגובה של ספקטקולאר — 10 ינואר, 2008 @ 6:47 pm

  14. אנשים פולטים את הכאב שלהם החוצה וזה כל כך לא פייר.. למה שאני ועוד ביום הולדת לי אשמע בצרות של אחרים? לא מספיק לי צרות משלי? תרבות ישראלית החמה במיוחד של אנשים חמים אשר לא יודעים לשמור דברים בפה..

    תגובה של ימי הולדת — 19 ספטמבר, 2011 @ 11:51 am


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

    לוח שנה

    אוקטובר 2007
    א ב ג ד ה ו ש
    « ספט   ינו »
     123456
    78910111213
    14151617181920
    21222324252627
    28293031  
%d בלוגרים אהבו את זה: