חיה בשטעטל

תיקון ליל שבועות

24 מאי, 2007
5 תגובות

 

 

 

נשב בחברותא ונלמד תורה כל הלילה. מה אתקן ומה יתוקן לא אדע, אולם תמיד אהבתי תלמידי חכמים.

נשב בשכונה נידחת, שכניה זרים, בעיקר לעצמם. ונדרוש בפסוק בראשית "ויהי אור". קול צרחות מהשכנים, קול שבירת בקבוקים. נביט אחד בשני , אולי נקרא למשטרה? ממנה ודאי לא יבוא תיקון.

שני שוטרים מפוחדים מלחששים בחדר המדרגות, מאירים בפנסים, על דירת השכנים, מחפשים את ה "תוהו והוו". שקט מעיק נשתרר. עצרו בחורה תמוהה ברחוב לתחקיר, גם ממנה לא תצא תורה.

הרבה מדי יש לתקן, אני כבר מבינה. ביטול תורה, הם אומרים, ביטול תורה. הרבה מידי יש לתקן, ואת לא מבינה. הזמן קצר, והמלאכה משונה. לפנות בוקר נקרא את שיר השירים. ואני חושבת על מה בין תורה לשירה. כשם שידעו כי עסקו הלילה בתורה, כך ידעתי אני כי עסקתי בשירה.


אדים

10 מאי, 2007
6 תגובות

זמן רב לא שמתי לב שדלת קטנה במקלחות הנשים מובילה אל האתר המכונה סאונה רטובה. חיי היו ממשיכים כסדרם, אלמלא הותירה גברת את דלת הסאונה פתוחה. ואדים אדים החלו ממלאים את חלל המלתחות ויוצרים מזג משונה.

גברת אחת נתגלתה אדומת פנים ובמגבת. "זאת את שהיית בסאונה?", שאלה אותה המאמנת. "כן", ענתה הגברת. "חבל שהשארת את הדלת פתוחה"… "אבל זו לא אני" מלמלה הגברת.

בעולם הסביר, היו ממשיכות שתי הנשים לדרכן. אך למה רבותיי שהעולם יניח לנו להחמיץ סצנה. למה נעמיד פנים כי אנשי עולמנו סבירים הם. הרי בפנינו עומדת דלת אחת מעלה אדים אדים. ופני הגברת הולכים ומאדימים.

"אבל זאת לא אני", היא החלה רותחת. "למה את אמרת שזו אני. אם זאת לא אני. לא! חבל שאת אומרת בלי שאת יודעת, מי זאת, חבל שאת מאשימה, כי הדלת הייתה שם לפני!" המאמנת מופתעת, ניסתה להמשיך.

החלה הגברת ממררת בבכי. הסירה את המגבת, נותרה רק בכפכפי הבד והחלה מתרוצצת בחלל האדים לבדוק את הדלת. המאמנת ניסתה לומר משהו, "אבוד לך" לחשתי. והגברת מתייפחת הלכה ובדקה שוב ושוב.

אוי הספק, הספק שקונן בליבה. כמה קלה היא נפש האדם להטלת הספק.


פורסם בארנבות

יומן לאור הים

7 מאי, 2007
6 תגובות

בדואר הזמנה לחתונה בנמל . כמה יפה. התחילה עונת החתונות. כמה טבעי לראות חבורת צעירים שמחה בנמל.

מרחוק חבורת צעירים מגיחה מהים. גם להם חלומות. חלומות תשושים. חבורת צעירים בלי משפחה, בלי עבר. יצאו לפני שנים מנמל גנואה באיטליה. אוניית "התקווה" עמוסה במעפילים, עושה את דרכה לארץ ישראל.

כמה טבעי שהים יהיה הרקע לכל זה. שהאוכל יוגש בשפע ושהיין ימזג כמו ים. ולאור היום זוג צעירים יקיים את הטקס לפי דרכו.

שתדעי לך, אומר לי סבא, השמחה שלנו הייתה גדולה מאוד. כי החלום שלנו עומד להתגשם. סידרו את פנים האונייה בקרשים עבור המיטות וניצלו את השטח עד הגובה. שכבנו כמו סרדינים.

היו אלף וארבע מאות מעפילים והמלחים האמריקנים נתנו פקודה לא לעלות לסיפון כי האנגלים חיפשו אותנו עם אווירונים. לצערנו משמר החופים גם מצא אותנו.

הם קרבו בספינות והחלו לנגוח בדפנות האונייה. אנשים נזרקו מצד לצד עד שהייתה סכנת נפשות ממשית. ניתנה פקודה להדוף בכוח את פלישת החיילים הבריטים לאונייה, לפרוץ דרך מצור המשחתות ולהגיע לתל אביב .

ירדנו לסירות הצלה והורו לחתוך את החבלים. נערכנו לצוותים, חילקו לנו אזבסט ופקדו להרים את הרימונים הבוערים מעל הסיפון ולהטילם בחזרה אל סיפוני המשחתות . זרקנו עליהם מכל הבא ליד, הכנו מבעוד מועד הרבה קופסאות שימורים וזרקנו אותם בשאגות.

הקרב על אוניית התקווה נמשך שעות רבות, רק סמוך לחוף תל אביב, הבריטים הצליחו להשתלט על האוניה, לא לפני שהתחילו תגרות ידיים.

העבירו אותנו לנמל חיפה וחיכנו שם כל הלילה . מבעד לאוניה ראינו את הר הכרמל , נוף יפה מאוד. הייתה לנו עוד איזו תקווה שאפשר מה שהוא לסדר ואנחנו נוכל להשתחרר. בסוף נודע שמעבירים אותנו למחנה בקפריסין. סבלנו טרם נגמר ואנו מקווים שעוד נגיע ארצה.

אני מביטה בנמל לאור הים. לאורך קו החוף, ביפו, סבל בלי חמלה.


פורסם ביומן, מסעות

יומן האחד במאי

1 מאי, 2007
8 תגובות

 

 

אני מתגעגעת אלייך, סבא, רשות הדיבור כולה שלך:

"כשהייתי אצל הנצלניק (מנהל) ,בתור אחראי מחסן העצים, אמרתי לו חבר הנצלניק אני רוצה לשאול אותך משהו. אז הנצלניק אמר לי לובה, בבקשה, תשאל. ואני אמרתי חבר נצלניק, אתה ביקשת אותי להביא שומר לילה. והיום השומר לילה, החבר יונה, הראה לי את התלוש משכורת שהוא קיבל וזה מעט מידי.

אז הנצלניק ביקש אותי לחכות קצת והלך למחלקת חשבונות והביא חוברת ושם היה כתוב המחירים של המשכורת. והנצלניק אמר לי שסטלין ולנין קבעו שזה המחיר של שומר. אז אמרתי חבר נצלניק, סטלין ולנין קבעו משכורת של שמונה שעות, אבל כאשר שומר מתחיל לשמור בארבע אחה"צ עד למחרת בשעה שמונה בבוקר, אז הוא שומר שש- עשרה שעות. המשכורת שהחבר יונה מקבל אין לו ממה להתקיים.

הנצלניק אמר לי לובה, גם לי לא מספיק המשכורת. ואני ידעתי מהבת דודה שלי פנינה, שהיא הייתה מזכירה וגם קופאית והיא ידעה כמה הנצלניק מקבל והיא אמרה לי שהוא מקבל משכורת טובה מאוד. ואני אמרתי לנצלניק שלפי דעתי, הוא צריך לשפר את המשכורת של יונה. כי הוא גם טלפוניסט ומקבל שיחות בערב ובבוקר ומעביר למזכירה פנינה. והנצלניק אמר לי שהוא יחשוב על זה וייתן לי תשובה מחר בבוקר.

למחרת, הוא ניגש אלי ואמר לי חבר לובה, נתתי היום הוראה למחלקת חשבונות, לתקן ליונה את המשכורת והוא יקבל מאחד במאי, נוסף למשכורת של שומר גם משכורת של עובד טלפוניסט. והנצלניק שאל אם אני מרוצה, אמרתי לו, כן ,תודה רבה. אבל, הוא אמר, אני לא מרוצה מהשומר יונה . הבאת לי אדם קפיטליסט! שהולך עם עניבה! אז אמרתי לו חבר המנהל, אצלנו בפולניה הלכו אנשים עם עניבות ,אפילו אם היו עניים. ויונה בקושי היה לו כסף לגמור את החודש.

ואני עדיין לא סיפרתי לו. חיכיתי עד שהוא יקבל את המשכורת. בראשון למאי שקיבלנו את המשכורת, ניגש אלי יונה ואמר לי לובה, קיבלתי החודש משכורת הרבה כסף, זה בטח טעות. אז אני אמרתי, לא יונה זו לא טעות, אני דיברתי עם הנצלניק. ואמרתי לו שאתה עובד שש עשרה שעות וגם טלפוניסט. ויונה אמר לובה, תודה רבה, עשית לי טובה.

ואני אמרתי, רק יש בקשה, שלא תבוא למשרד בעניבה. כי המנהל אמר שהבאתי שומר קפיטליסט. אז יונה אמר לי לובה, מחר אני בא לעבודה בלי עניבה!"


פורסם ביומן

    לוח שנה

    מאי 2007
    א ב ג ד ה ו ש
    « אפר   יונ »
     12345
    6789101112
    13141516171819
    20212223242526
    2728293031