חיה בשטעטל

עדר פראים | 21 ינואר, 2007

 

 

גם השבוע התפרסמו בעיתונות כתבות על חינוך. די. תודו, נכשלתם.

עדר של פראים רץ. זריקת כסאות. מכות. ילד אחד שוכב על הרצפה,"לא בניתוח" הוא צועק, "לא בניתוח". צרחות. לילד אחר, שוב כמו בכל יום, מורידים את המכנסיים. אני יושבת בכיסא שלי ומציירת. מגיל צעיר אני מתאמנת ביצירת הבועה. מציירת עיגול וסביבו עוד עיגולים. שם אני יושבת. זהו עדר הפראים שלי. העבר המפואר. מעיין ההשראה. ניגש אלי ילד וקורע לי את הציור. אני מביטה בו מוקסמת, מאוהבת. ביטוי חיבה שכזה. בואי הוא אומר לי שימי את היד על השולחן. הוא מוציא סרגל חד, עכשיו נראה כמה מהר הוא יכול להניע את הסרגל בין אצבעותיי.

מישהו אי שם, המציא את האינטגרציה. מישהו אי שם, המציא את ההדחקה.

צלצול. נכנסת המורה לספרות. אישה מבוגרת עם חיתול, מצחינה. ילד אחד יורק עליה. היא בוכה. היום תבכה כמו בכל שיעור. התיק שלי ריק מספרים. גם ככה לא מתקדמים. בעיות משמעת, קללות. אני יושבת בספסל האחרון ומציירת. סופגת לתוכי אלימות. נוצרת את המורה לספרות הבוכה. "די!" היא צורחת, "תעזבו אותי".

עשר שנים עברו מאז, גם תואר בספרות יש לי. והמורה הבוכה היושבת שם, בין כל הילדים, מטרידה אותי. בעוד עשר שנים לאן אשלח את ילדי? לאיזה ריק אדחס אותם. לאן אקפל את החרדות. היכן אמקם את הצער. שרת החינוך מדברת בגנות החינוך הפרטי, מעניין איזה חינוך היא נתנה לבתה. תרשו לי לרמוז לכם, חפשו אי שם במחוזות ירושלים האליטיסטית.

מודעות פרסומת

פורסם בנאלמת

5 תגובות »

  1. אביטל, כתבת נורא יפה. יש משהו ויליאם בורוז-י, מחוספס והזוי, בתיאורים. ובנוסף, טיעון חברתי-פוליטי. פוסט חשוב ויפה.

    זה לא קרה באמת, כל זה, נכון? המורה עם החיתול שמרביצים לה? הנעיצה של הסרגל בין האצבעות?

    תגובה של אלעד — 21 ינואר, 2007 @ 9:13 pm

  2. כל מילה שכתבתי אמת, לצערי.
    תודה על ההשוואה למר בורוז

    תגובה של avitalgloberman — 21 ינואר, 2007 @ 9:19 pm

  3. החור באוזון לא שונה בהרבה מהבעיה שהתייחסת אליה – הוא נגרם עקב חוסר האחריות של בני אדם ואי ההקשבה שלהם לסביבה הטבעית שלהם. הוא הופך את החורף לקר יותר ואת הקיץ לחם יותר. כמו בחינוך – הטובים מוצאים מסגרות פרטיות והחלשים רק נחלשים יותר ויותר. זה רק עניין של זמן עד שנאובחן בסרטן תרבותי, עד שגרורות הבינוניות יוכלו לנו.

    חור בשן לא שונה בהרבה מהבעיה שהתייחסת אליה – הוא נגרם עקב הנהירה שלנו אל הקל-לעיכול, אל הממותק ואל הצביעות המלאכותית שמאכילים אותנו בכפייה. והדלקת פורצת במקום אחד מאיימת לפלוש אחיותיה. זה רק עניין של זמן עד שהפה הזה לא יוכל עוד לדבר.

    חור שחור לא שונה בהרבה מהבעיה שהתייחסת אליה – מרחוק הוא נראה קטן ולא מזיק, אבל אט אט מבינים את עצמתו – ביכולתו לרוקן גלקסיה מתכולתה.לשאוב את ה"משהו" אל "הלא-דבר". זה רק עניין של זמן עד שהאורות יכבו.

    אם את מצליחה ליצור בועה שבה יש לך אפילו אשליה של שליטה על עתיד ילדנו – תעשי לי מקום – אני בא

    תגובה של hayehudi hanoded — 22 ינואר, 2007 @ 1:30 am

  4. תכל'ס

    תגובה של Lior — 22 ינואר, 2007 @ 9:36 pm

  5. פחד מוות מה שאנחנו שומעים על מערכת החינוך. והטראומות האלה ממע' החינוך זכורות לי היטב. "מחנה ריכוז" קראתי לזה. פשוט ריכזו אותנו בחדר עם כל מיני מורים ניצולי שואה, ונתנו לנו להעביר 12 שנה, עד שייגמר. נדמה לי שכבר 25% מהנוער לומד במע' הפרטית, וזה רק יגדל.
    אבל זה לא הבעיה היחידה במדינה, לצערנו.

    תגובה של trasi — 23 ינואר, 2007 @ 1:58 pm


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: