חיה בשטעטל

ספת היהודיה הנודדת , פרק ב | 30 דצמבר, 2006

"ועכשיו כשאתה כבר שוכב על הספה, איך אתה מרגיש? – מפריעות לי שערות הכלבה הלבנות, נדבקות." הוא הרשה לי להיכנס. בית ישן בנחלת בנימין, מסדרון צר וארוך, מסומן בשתן כלבה. חדר שינה קטן, הפוך. יש אנשים שמובילים אותי לתפוס את מקום המטפלת. יש בתים שמסמנים את הדרך בשתן. הנוף מהחלון נדמה כציור של יוסל ברגנר. ישנם חפצים שקמים לתחייה. הבית שהייתי בו אתמול זקוק לתיקון. הבן אדם שפגשתי בו זקוק לאהבה. הכל יהיה בסדר, אני אומרת לו, רק בלי כל הלחץ הזה, דיבור ארוך, שלא עוצר לנשום, מילים על מילים, רק לא להקשיב. חרדה איומה. מה זה? מאיפה אספת את כל זה?

אופנת הבלגן מולידה את ילדי הרעב. הרעב לתשומת לב, הרעב לבלגן. ניתן למצוא לו הדים אפילו במספרה השכונתית. שם העין הבוחנת, הסורקת תביט בי ותאמר: "מה זה את מסתרקת? לא,לא בואי נלמד אותך לנגב את השיער בלי ידיים, להיות טבעית כמו אחרי לילה, כמו אחרי מרדף. בואי נארגן אותך להראות כמו ילדת רעב, תאכלי מנת פלאפל ביום, קחי כסף לפסיכולוג, תחזרי אחרי שעה, נקצץ לך את הפוני עוד קצת". אני יוצאת לאוויר הפתוח, בשיער מנופח, מעבירה בו אצבעות מהירות, מלטפות. מתבוננת בשדרת עצים ויודעת שהתיקון מתחיל בדבר מאוד פשוט: סדר. סדר בחפצים, סדר במחשבות, סדר ברגשות. אחר כך אהבה.

מודעות פרסומת

פורסם בעיצוב, תרבות

תגובה אחת »

  1. עם שכבת התובנות שלך הייתי מתחתן. להתנסחויות שלך הייתי עושה ילד.

    ש: איך יודעים שהפוסט מעולה?
    ת: מתפשטת בי תחושה חמימה של הזדהות כמעט מוחלטת.

    תגובה של עאמית — 30 דצמבר, 2006 @ 3:53 pm


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

    לוח שנה

    דצמבר 2006
    א ב ג ד ה ו ש
        ינו »
     12
    3456789
    10111213141516
    17181920212223
    24252627282930
    31  
%d בלוגרים אהבו את זה: