היי בחור אתה בא למניין? הוא שואל אותה ומיד נחרד מטעותו. אהה.. אתה העשירי, הוא ממשיך בחוסר ברירה. אותה מונים, אותי לא, אני ברורה, ולכן עלי להמשיך למנות דברים אחרים, לא אותי. למנות את מה שאין למנות: כמות הבוץ בשבילי בית הקברות, כמות הפרוזאיות בגשם: ואת סיום התפילה ואת פתאום שמש ואת צלצול מבית ספר סמוך.
לא צריך מניין, לא צריך כלום. מועדון השחמט שלח זר, זה מספיק תודה לאל.
אל תראי אותי ככה, אני גם לא ברורה וגם מונה את מה שאין למנות.
לא יודעים מה יש לי.
Comment מאת שירלי — 8 ינואר, 2008 @ 8:08 am
ברוך שובך, ציפורה נחמדת
אביטל:
ברוכה הנמצאת, כתמיד מתמידה
Comment מאת benziv — 8 ינואר, 2008 @ 9:52 am
קריפטי מתמיד. ויפה. "מועדון השחמט שלח זר, זה מספיק תודה לאל". משביר לי משהו, אני לא יודע מה. משהו, כזה.
למנות את מה שאין למנות. זה המקצוע שלך, לא?
האמת שלגור ליד ביתספר זה גליק. אני כאן גם גר ליד ביתספר, ויש משהו נורא כיפי בלשמוע את הפעמון בבוקר, ואת הילדים משחקים.
אוהב,
אחד סיני.
נ.ב. "ציפורה גלוברמן-הלזבנד". דווקא נשמע טוב.
אביטל: "משביר לי משהו" זאת פליטה פרוידיאנית
Comment מאת אחד סיני — 10 ינואר, 2008 @ 9:44 am
ציפרה גלוברמן-הלזבנד באמת נשמע טוב!
Comment מאת שירלי — 10 ינואר, 2008 @ 10:32 am
אל הציפור
חיים נחמן ביאליק
שלום רב שובך, ציפורה נחמדת,
מארצות החום אל חלוני.
אל קולך כי ערב מה נפשי כלתה
בחורף בעזבך מעוני.
זמרי, ספרי, ציפורי היקרה,
מארץ מרחקים נפלאות,
הגם שם בארץ החמה, היפה,
תרבינה הרעות, התלאות?
הירד כפנינים הטל על הר חרמון?
אם ירד וייפול כדמעות?
ומה שלום הירדן ומימיו הבהירים?
ושלום כל ההרים, הגבעות?
ואחי העובדים, הזורעים בדמעה -
הקצרו ברינה העומר? -
מי יתן-לי אבר ועפתי אל-ארץ
בה ינץ השקד, התומר!
כבר כלו הדמעות, כבר כלו הקצים -
ולא הקיץ הקץ על יגוני.
שלום רב שובך, ציפורי היקרה,
צהלי-נא קולך ורוֹני!
Comment מאת avital globerman — 10 ינואר, 2008 @ 8:30 pm
ציפ ציפ ציפ, ציפ ציפור.
Comment מאת אלעד-וו — 8 פברואר, 2009 @ 9:21 am