במקלחות הנשים, שתיים בנות שישים, מדברות במגבת.
-מה אני בסך הכל רוצה?! שהבת שלי תהיה מאושרת, יבבה האחת בכרבולת אדמונית. בסך הכל אני רוצה שתהיה נורמאלית, מאושרת, כמוני.
-ואת יודעת מה הבת שלי אמרה לי אתמול? יבבה השנייה,
אמא, היא אמרה לי, איזה כיף לכם שאתם ישנים ביחד. אני תמיד לבד.
-ומה אני בסך הכל רוצה?! שתהיה בן אדם, כמוני, מאושרת.
-תראי, אמרה השנייה ומסקרה כחולה נוזלת מעיניה,
האושר שלה לא תלוי בך. זה תלוי במה שהיא תמלא את עצמה בו, את יודעת יצירה, כתיבה, אנשים…
(חבר סיני אמר לי פעם שהוא יודע שכל מה שאני כותבת קרה באמת. אבל את לא רצה לכתוב על זה, אמר, את תעצרי במקום, בטח יש לך מה לומר לה. צודק.)
-נורא רגשת אותי, פניתי לגברת מסקרה.
-נכון שאני צודקת? שאלה.
-נורא ריגשת אותי, בכיתי.
והיא לחצה לי את היד ואמרה
-הכי חשוב שתמצאי חתן.
-אני אדם מאושר, אמרתי לה.
-טפו טפו טפו, אמרה, תדפקי מהר על כל העצים, שלא ישמעו אותך.
