שלום עליכם ואני, נהגנו להתייחד בספריה המרכזית בשנות עלומינו. יום אחד בעודי קוראת את טוביה החולב ובנותיו, דמעות ניקבו בעיני, כאשר טוביה נאלץ להיפרד מאחת מבנותיו. זו התחתנה עם בחור “מעבר להרי החושך”. טרקתי את הספר באנחה כבדה, וחשבתי על החלבן המסכן, שבאמת ובעיקר בתמים, לא יראה עוד את ביתו לעולם.
עוד אנחה כבדה ותודה גדולה לאלוהי האינטרנט. המלווה את מיטב בנינו ובנותינו בבריחת המוחות מארץ הקודש. עלו והצליחו.
בובי,
לא בריחה ולא מוחות. כולה הרפתקה קצרה שתסתיים לפני שתגידי ג’ק רובינזון. אני בסדר, אגב, למקרה שתהית. כבר יש לי חברה פולנייה חדשה וידיד סלובני. החדר נהדר והמקום מגניב ביותר. תקפצו לבקר כי אני כבר מתגעגעת.
נשיקות וחיבוקים,
הילדה שהלכה לטייל
נ.ב
גם לי מגיע קצבה, למרות שלא הייתי במחנות (את רואה, גם מהולנד קשה להתנתק מהחדשות…)
תגובה מאת אנה פרנק — 22 אוגוסט, 2007 @ 9:14 pm