נשב בחברותא ונלמד תורה כל הלילה. מה אתקן ומה יתוקן לא אדע, אולם תמיד אהבתי תלמידי חכמים.
נשב בשכונה נידחת, שכניה זרים, בעיקר לעצמם. ונדרוש בפסוק בראשית "ויהי אור". קול צרחות מהשכנים, קול שבירת בקבוקים. נביט אחד בשני , אולי נקרא למשטרה? ממנה ודאי לא יבוא תיקון.
שני שוטרים מפוחדים מלחששים בחדר המדרגות, מאירים בפנסים, על דירת השכנים, מחפשים את ה "תוהו והוו". שקט מעיק נשתרר. עצרו בחורה תמוהה ברחוב לתחקיר, גם ממנה לא תצא תורה.
הרבה מדי יש לתקן, אני כבר מבינה. ביטול תורה, הם אומרים, ביטול תורה. הרבה מידי יש לתקן, ואת לא מבינה. הזמן קצר, והמלאכה משונה. לפנות בוקר נקרא את שיר השירים. ואני חושבת על מה בין תורה לשירה. כשם שידעו כי עסקו הלילה בתורה, כך ידעתי אני כי עסקתי בשירה.
תודה. כן, הרבה מידי יש לתקן. אולי בגלל זה טוב שיש שירה.
תגובה מאת benziv — 24 מאי, 2007 @ 9:05 pm
על שוטרים ואנשים לכו לראות את התסכול באותיות קידוש לבנה בסרט "תנועה מגונה",ועל השירה?! טוב שיש לנו אותך עוסקת בה.
תגובה מאת MamaDonna — 25 מאי, 2007 @ 8:08 am
פה בניו יורק יש תיקון ליל שבועות חילוני.
הרבה הרצאות על ישראל, הופעה של איזו להקה ביחד עם קובי עוז, דיונים, הרצאות, אוכל, בריכה שפתוחה כל הלילה ואפילו טעימות יין ועוגות גבינה חופשי חופשי.
כל הלילה.
דוקא בגלל החילוניות שבדבר הרגשתי הרבה יותר קרוב לדת.
תגובה מאת אור רכס — 25 מאי, 2007 @ 4:39 pm
מסכימה איתך שהריחוק נותן לפעמים אשליית קירבה.
תגובה מאת avital globerman — 25 מאי, 2007 @ 6:34 pm
בין מגילת רות לשיר השירים, בין שיא של פרוזה לשירי אהבים שקודשו, זהו אולי היפה שבחגים.
תגובה מאת yoav itamar — 25 מאי, 2007 @ 11:32 pm