זמן רב לא שמתי לב שדלת קטנה במקלחות הנשים מובילה אל האתר המכונה סאונה רטובה. חיי היו ממשיכים כסדרם, אלמלא הותירה גברת את דלת הסאונה פתוחה. ואדים אדים החלו ממלאים את חלל המלתחות ויוצרים מזג משונה.
גברת אחת נתגלתה אדומת פנים ובמגבת. “זאת את שהיית בסאונה?”, שאלה אותה המאמנת. “כן”, ענתה הגברת. “חבל שהשארת את הדלת פתוחה”… “אבל זו לא אני” מלמלה הגברת.
בעולם הסביר, היו ממשיכות שתי הנשים לדרכן. אך למה רבותיי שהעולם יניח לנו להחמיץ סצנה. למה נעמיד פנים כי אנשי עולמנו סבירים הם. הרי בפנינו עומדת דלת אחת מעלה אדים אדים. ופני הגברת הולכים ומאדימים.
“אבל זאת לא אני”, היא החלה רותחת. “למה את אמרת שזו אני. אם זאת לא אני. לא! חבל שאת אומרת בלי שאת יודעת, מי זאת, חבל שאת מאשימה, כי הדלת הייתה שם לפני!” המאמנת מופתעת, ניסתה להמשיך.
החלה הגברת ממררת בבכי. הסירה את המגבת, נותרה רק בכפכפי הבד והחלה מתרוצצת בחלל האדים לבדוק את הדלת. המאמנת ניסתה לומר משהו, “אבוד לך” לחשתי. והגברת מתייפחת הלכה ובדקה שוב ושוב.
אוי הספק, הספק שקונן בליבה. כמה קלה היא נפש האדם להטלת הספק.
איך את מוצאת את עצמך במצבים האלה ?
אני לא יודע אם הדברים האלה באים אליך או את באה אליהם. מאוד מצחיק! החלק שהכי אהבתי זה כשאת לוחשת “אבוד לך”.
יש גם את הקטע שכשמישהו פותח את הדלת ונכנס לסאונה, אז יש אפקט כמעט כמו בסרטים שהוא מופיע מבעד לענן אדים ואז כולם סורקים אותו מכף רגל ועד ראשו ועוכבים אחר כל צעד שהוא עושה ואיפה שהוא בוחר לשבת. הכי נורא לדעתי זה כל הגניחות שהזדקנים פולטים שם – כאילו מנסים לומר – אוי ויי אני כמו עוף מכובס.
תגובה מאת היהודי הנודד — 10 מאי, 2007 @ 7:31 pm
יפה יפה עד מאד. יפה תיארת ויפה כתבת..
אגב, ציפור קטנה לחשה לי ש “כמה קלה היא נפש האדם להטלת הספק” הוא המשפט האמיתי שאמר השועל לנסיך הקטן, אבל הסופר, כאשר רוחו היתה טובה עליו מרוב אדמומיותו הרבה של השועל, שם בפיו את המילים “הדברים החשובים סמויים מן העין”.
אבל לכי תדעי. מן הידועות היא שהציפור שלחשה לי את הסוד הזה, סבלה רבות כששועל אכל אחת מביציה. אני מרחם על כולם. כולם אשמים וכולם קורבנות.
ושבת שלום.
ארנבון.
נ.ב. “ההוכחה שהנסיך הקטן היה קיים באמת היא שהוא היה מקסים, שצחק ושרצה כבשה. מי שרוצה כבשה, סימן שהוא קיים”
נ.ב. 2. אפרופו “המעיין”: הנסיך הקטן הוא ספר יפה על חיי נצח אפשר לקרוא אונליין:
http://www.geocities.com/sant_exupery/index.htm
תגובה מאת ארנבון — 11 מאי, 2007 @ 12:50 am
היהודי הנודד, על כך נאמר: “אמא, הבטחת לנו עוף מכובס לשבת”.
ארנבון, השתגעת סופית. השתגעת, משמע שאתה חי בארץ הזאת.
תגובה מאת avital globerman — 11 מאי, 2007 @ 1:21 am
כשאת מספרת על דברים כאלה אני נזכר ב-300 שקל ששילמתי למכון הכושר כדי להתאמן בו. אינני יודע אם זו המוזיקה, הטלנובלות המשודרות מהטלוויזיה, או אדישותם של המדריכים, אבל אני נשבר כל פעם מחדש.
Will edit for a private trainer…
תגובה מאת yoav itamar — 12 מאי, 2007 @ 9:37 pm
אפשר להזמין אותך לפוסט? מזמן לא התחדשתי בדבריך..
תגובה מאת benziv — 24 מאי, 2007 @ 5:48 pm
תגובה מאת avital globerman — 24 מאי, 2007 @ 6:54 pm