הבוקר אני מוצאת את עצמי עושה יוגה עם חברותי הגרציות. שמש שימחה את פנינו ולכן יכולנו לעלות לגג הבניין הישן, ועץ וציוציו בישרו כי…היתכן? רגע של שקט בעיר ההומה. בעודי, מגלה את קיומן של כפות רגלי הננעצות באדמה, אני מבינה עד כמה חשובות הרגליים האלו שעל הקרקע.
גליה, מורתי המעולה ליוגה, אומרת לי לפשוט את ידי אל העננים. ולהתכונן לתנוחת הלוחם. אני שולחת את ידי ומבטי נתקל בבניין היטק אדיר זכוכית. לא תוכל לו הלוחמת. בעוד המילים מבקשות ממני לנשום אל תוך חוליות הגב. אני רואה את נצנוצי אורות חדרי המשרדים, נדלקים לבוקר של ניאון. מאות זוגות עיניים עובדות נשלחות אלי מבין החלונות הקטנים. היי את, איזו מין לוחמת את?
